כחסיד ברסלב, למדתי ושיננתי אין ספור פעמים את התורות והמאמרים בהם רבינו הק’ מזהיר על עניין ההתבודדות. שיחה פשוטה, כדבר איש אל רעהו, שיחה של אבא ובן. אני משתדל לקיים את עצת הזהב של הרבי מידי יום, לפעמים מדבר יותר ולפעמים פחות, אך לפחות מגיע.
ובעניין הזה, של לדבר איש אל רעהו, אירע לי נס גדול, שאני רואה לעצמי חובה לשתף בזה את אנ”ש היקרים. מצבי הכלכלי לא מזהיר. חודשים בו ההכנסות עולות על ההוצאות, הוא מקרה נדיר. לרוב הסכומים חופפים ומדוייקים, ולעיתים קרובות אף ההוצאות גדלות על ההכנסות. לפני כשבועיים, יצאתי אל השדה לדבר עם ה’ כשליבי מועקה כבדה.
התאריך היה השמיני לחודש למניינם, בעוד יומיים יגיע העשירי, הזמן בו תנועת הכספים הנכנסת והיוצאת בחשבוני מגיעה לשיאה. אך דא עקא, שע”פ חישובי, הפעם, הפער בין ההוצאות להכנסות היה גדול, גדול מידי.
בעודי פוסע הלוך ושוב בין העשבים, שיתפתי את בורא עולם במועקה היושבת על ליבי, כשבתוך כך, אני עורך חישוב מהיר במוחי, ומספר לקב”ה כי מסתמן שיהיו חסרים לי 4500 ש”ח במאזן. את האמת אומר, שאף לא התפללתי על כך, פשוט סיפרתי, אגב אורחא, כמו שהייתי מספר לחבר קרוב.
כן, אני יודע שמה שאספר עכשיו יישמע מופקע ומופרך לחלק מהאנשים, אך אני בטוח שלאנ”ש ייראה הדבר כברור מאליו. למחרת בבוקר אני נכנס לחשבון הבנק שלי ומגלה כי הופקד לזכותי סכום של, תחזיקו חזק, 4500 ש”ח בדיוק.
לאחמ”כ התברר שמדובר במענק קורונה מיוחד אליו הייתי זכאי, אך זה לא מה שחשוב. סיפרתי לה’, כמו בן המספר לאבא של מועקותיו, ובורא עולם דאג לי כמו אבא שדואג לבנו.
